ביער

אלכס רג׳בה

(נכתב במסגרת ״משגרים ת׳מקלדת״ - סדנת כתיבת מדע בדיוני)

״אבא, למה אתה מבואס? עד שסוף סוף מצאנו זמן לצאת לטבע, לקמפינג...״
"טבע... זאת בדיוק הבעיה. תסתכל מסביבך."
הבן הסתכל מסביב. עצים עם פני אדם מחייכים הקיפו אותם. גחליליות יצרו פסיפסים מורכבים באוויר ודאגו לספק תאורה מספיקה. סנאי התקרב למדורה והושיט להם חופן של תותים מפוצצים בכל הוויטמינים הנחוצים.
"אבא, אני לא רואה שום בעיה," אמר הבן בזמן שינשוף צבעוני נחת לידם כדי לספק להם WiFi.
"פעם זה לא היה ככה!" אבא העיף את הינשוף בעצבים. הגחליליות התפזרו, העצים הפסיקו לחייך וסובבו את פניהם לצד השני. "הכל נהיה נוח מדי. לא נשאר דבר מהטבע המקורי. ההנדסה הגנטית הפכה את היער - מקום מסוכן ומאתגר - לגן שעשועים לילדים קטנים. תראה את זה, למשל!"
אבא, אתה מבואס?
אבא הצביע על דב ענקי שהתקרב אליהם בהססנות והושיט ערימה של מפיות.
"הדב הזה אמור לטרוף אותנו! והוא הפך למלצר. החיות והצמחים מלטפים אותך במקום להרעיל או לנשוך. איפה האתגר של פעם, איפה הגברים של פעם..."
"אני חושב שאני מבין," אמר הבן. הוא לא באמת הבין, אבל לא רצה לראות את אבא שלו כועס.
"תאמין לי, הדבר היחיד שנשאר לנו באמת זה המרשמלו. הטקס של לתקוע אותו על המקל ולשים במדורה."
אבא פתח שקית של מרשמלו. לפתע נשמע הקול:
"אנחנו מוכנים לאכילה!"
קבוצה של מרשמלו קפצו מהשקית ונעצו את עצמם על המקל המחודד שהדב הושיט.
הדבר הבא שהיער הידידותי שמע היה רצף של קללות מפי הגבר האחרון בעולם המהונדס.

 

©2019 by גיא פינקלשטיין. Proudly created with Wix.com